לוי נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א

החלטה

האם לאפשר לחייבת שלפני שכתוצאה מעבירות פליליות שביצעה ובהן הורשעה נקלעה למצב בו אינה יכולה להחזיר חובות לנושיה, לקבל את הגנת פקודת פשיטת רגל.

הכנ"ר התנגד לבקשת החייבת למתן צו כינוס, לטענתו "למקרא כתב האישום וגזר הדין עולה כי מעשיה של המבקשת עולים לכדי חוסר תום לב בהליך של פשיטת רגל" ומשכך אין ליתן צו כינוס לנכסי החייבת.

נסיבות קריסתה הכלכלית של החייבת אכן נובעים מביצוע עבירות פליליות.

העבירה בה הורשעה החייבת על פי הודאתה בעובדות כתב האישום המתוקן ובהתאם להסדר טיעון היא סיוע לגניבה בידי מורשה ("ריבוי עבירות").

עיינתי בכתב האישום המתוקן ובגזר הדין.

כתב האישום מגולל פרשייה עגומה שהשחקנים הראשיים בה הם חברה של החייבת (עורכת דין במקצועה) ובן זוגה.

בהתאם לכתב האישום שתמציתו תוארה בגזר הדין עולה כי "הנאשמת 1 היתה עורכת דין במקצועה (להלן- הנאשמת –א.נ.ח) ושימשה כבעלים של חברה לשירותי אפוטרופסות בתל-אביב", לטענת החייבת ניצלה הנאשמת את יחסי החברות ארוכי השנים ואת תמימותה ו'עזרה' לה לפתוח חברה בשם א.י.ש. סיוע שירותים ואחזקה בע"מ שמשרדיה היו בכתובת משרדי הנאשמת.

החברה שפתחה בסיוע הנאשמת ניהלה חשבונות בבנקים בהם היתה החייבת מורשת חתימה, אלא ש"הנאשמת 1 ובן זוגה היו בעלי השליטה בפועל בחברה ובחשבונות הבנק. כך הורו הנאשמת 1 ובן זוגה לנאשמת 2 (החייבת) לבצע פעולות כספיות שונות בחשבונות החברה".

הנאשמת ובן זוגה גנבו כספי חסויים אותם העבירו "לחשבון החברה שבבעלות הנאשמת 2 (החייבת) באופן זה התערבבו הכספים של החסויים ביחד עם כספי החברה באופן שלא ניתן היה ליחדם", הנאשמת ובן זוגה גנבו סך של מעל 7 מיליון ₪.

על פי הוראת הנאשמת מסרה החייבת לבן הזוג של הנאשמת כרטיסי אשראי של החברה והוא עשה בהם שימוש לצרכים פרטיים; החייבת הואשמה בסיוע לגניבה בידי מורשה רק לחלק מסכום הגניבה - 680,000 ₪.

מגזר הדין עולה כי בית המשפט השתכנע כי החייבת "שימשה למעשה כ"איש קש" למעשיהם הנלוזים של הנאשמת 1 ובן זוגה, אולם היא עצמה, כך הוסכם, לא נהנתה בפועל מהכספים שנמשכו על ידי הנאשמת 1 ובן זוגה, או מהכספים שהנאשמת סייעה להם לגנוב".

בית המשפט ציין כי "מאחר שמדובר במעשה חמור של גניבת כספי חסויים לא ניתן להתעלם ממעשיה של הנאשמת 2 שאפשרה בכך את ביצוע הגניבה בפועל ע"י נאשמת 1 ובן זוגה" יחד עם זאת התרשם כי "הנאשמת עצמה נפגעה קשות ממעשיהם של נאשמת 1 ובן זוגה, היא עצמה השקיעה כספים מרובים בחברה, אולם איבדה את כל הכספים ביחד עם כספי החסויים שנגנבו ע"י נאשמת 1 ובן זוגה".

בגזר הדין אף מתאר כבוד השופט גורפינקל ש"הוגשו לביהמ"ש עדויות אופי בכתב המתארות את אישיותה של הנאשמת, את האמון שהיא נותנת בבני אדם ולאחר שהתגלה המקרה, איבדה הנאשמת את כל רכושה ואף את דירתה ועקב מצוקה נפשית שאליה נקלעה הפסיקה לעבוד".

לנוכח התנגדות הכנ"ר ולבקשת החייבת זימנתי את הצדדים לדיון.

בדיון חזר ב"כ המבקשת על הטענות שהובאו בתשובה לעמדת הכנר וביניהן כי החייבת בעצמה "נפלה קורבן למעשי מירמה ולתרגיל 'עוקץ' של עו"ד ירדנה נילמן ושל שוקי (יהושע) שאול..." וכי "בעת שנוצרו החובות עבדה המבקשת במסירות אין קץ בתפקיד סוציאלי בחברת א.י.ש וכל ענינה היה להיטיב עם החסויים שתחת טיפולה" (סעיפים 2, 3 לתגובת המבקשת).

שמעתי את בקשת המבקשת הן מפי ב"כ והן מפיה עצמה, המבקשת תארה את מערכת היחסים החברית העמוקה שהיתה לה לאורך שנים עם הנאשמת, תארה כיצד סמכה על מקצועיותה וכי "אני כל חיי הייתי שכירה, עסקתי בחינוך הקמתי בירושלים תכנית ללימודי נגינה בכל בתי הספר. לי לא היה מושג שגונבים ממני כסף..." (עמ' 1 ש' 27 – עמ' 2 ש' 2) וכך המשיכה ותארה כי עד היום היא מקבלת הודעות על חשבונות בנק במקומות "שכף רגלי לא דרכה בו. עוד התברר לי שרשום על שמי טרקטורון ולא ידעתי מזה" (עמ' 2 ש' 6).

עוד הבנתי מפי ב"כ החייבת כי "המצב היום הוא שדירת המגורים של החייבת נמכרה" (עמ' 2 ש' 9) כי המכירה של הדירה אף היא היתה כרוכה במעשיה הפליליים של החברה "גב' נילמן ובן זוגה שכנעו אותי למכור את הדירה שלי בירושלים והם גנבו את כל הכסף של הדירה..." (שם, ש' 13) כי החייבת ריצתה את עונשה "ומאז שסיימה היא מחפשת עבודה ומפאת גילה זה לא פשוט, והיא גרה אצל ידידים. יש לה בת" (שם ש' 10).

אין ספק כי הנסיבות שתוארו בגזר הדין ובהחלטה זו והנסיבות שתוארו בפירוט רב בבקשה לקבלת צו כינוס אינן הנסיבות הרגילות בהן ניתן לדחות בנקל את בקשת המבקשת לחסות תחת הגנת פקודת פשיטת רגל.